כולנו ראינו את המהומות באוניברסיטת קולומביה בשבוע שעבר ותמיכת סטודנטים אמריקאים בארגון הטרור חמאס. אבל התמיכה הנמוכה בישראל בעשורים האחרונים היא לא רק בקרב צעירים אמריקאים אלא בקרב קבוצה חשובה ביותר - צעירים יהודים אמריקאים. קרן זהבי, מומחית לפילנתרופיה ופיתוח משאבים, מסבירה למה בימי הטיקטוק ותנועת ה-Woke, ישראל צריכה לעשות הרבה יותר כדי לגשר על הפער עם יהדות ארה"ב.טקסט הפרק המלא:רמת התמיכה בישראל כיום היא מהנמוכות ביותר בעשורים האחרונים. בעיקר בקרב אחת מהקבוצות החשובות ביותר, צעירים יהודים אמריקאים. בעוד רמת התמיכה נמצאת במגמת ירידה כבר שנים, מאז השביעי באוקטובר ישראל הפכה ממכנה משותף המאחד קהילות יהודיות ברחבי ארצות הברית לנושא מפלג בין דורות ומשפחות. ישראל הפכה לקו שבר בין דורי. סקר גלאופ ממרץ 24 מראה כי רמת התמיכה בישראל בקרב יהדות ארצות הברית ירדה ל-58% והיא מהנמוכות ביותר בשני עשורים. סקר PEW שבוחן עמדות בקרב יהדות ארצות הברית מדצמבר 23, חודשיים אחרי השביעי, הראה כי 50% מאלו התומכים במפלגה הדמוקרטית סבורים שישראל אחראית למלחמה. כל הסקרים מראים שהירידה החדה ביותר בתמיכה בישראל הינה בקרב בני 18 עד 34 יחסי ישראל לארצות הברית זה אחד הצירים המרכזיים עבור קיומנו כמדינה ועבור מעמדנו בזירה הבינלאומית. ואחד מעמודי התווך של יחסים אלו הם יחסי ישראל יהדות התפוצות. לכן, חשוב שנבין את השבר ונתחיל לעסוק בפתרונות. ב-20 שנה האחרונות בעבודה ובמעורבות שלי בפילנטרופיה, אני עדה לשינויים האלו ולהתרחקות של יהודים צעירים מישראל. עם הזמן שמתי לב למה שאני מגדירה כ״מובלעות״ שזה בעצם קהלים גדלים של צעירים יהודים אמריקאים, שישראל הפכה עבורם לקו אדום, אידיאולוגית ופוליטית. השביעי באוקטובר הפך את אותו קו אדום לסדין אדום. ומובלעות אלו הראו את ההתנגדות שלהן לישראל ברחובות, בטיק טוק, באוניברסיטאות ואפילו בטקס האוסקר. אסור לנו לחשוב שמדובר בקובץ סהרורי הסקרים והלך הרוח מראים בבירור מדובר באנשי תרבות, משפיענים, סטודנטים, באוניברסיטאות הכי בולטות, פעילי זכויות אדם, אומנים, ראשי איגודי עובדים ועוד ועוד ועוד. והם גם אלו שירשו הון עתק, והם גם אלו שישפיעו על דפוסי הצבעה ונתינה בכל מה שקשור לישראל. שנים מכרנו לצעירים ולצעירות את תגלית נועה תשבי ועם ישראל חי. רק שמה שהיה רלוונטי להורים ולסבם של אותם צעירים, השואה והקמת מדינת ישראל כפתרון לעם היהודי, לא עובד. לא בימי הטיק טוק, לא בתנועת הווק, ובטח לא בשיח הזהויות המבלבל של היום. אנחנו צריכים להבין, יהודים צעירים בארצות הברית עוברים תהליכים הפוכים לאלו שבישראל. בישראל צעירים זזו ימינה בדעות הפוליטיות. בארצות הברית שבע מתוך עשרה יהודים מצביעים למפלגה הדמוקרטית. ישראל מחזקת בריתות עם הימין בארץ ומחוץ עלה, בעוד ארצות הברית עומדת בראש הציר המערבי המתון. בישראל קוראים לשמאלנים בוגדים, מה שמרחיק צעירים יהודים ליברליים שגם ככה הזיקה שלהם לישראל נמוכה. יותר מזה, הרבה מהם חווים סוג של ״התעוררות מוסרית״ בהתנגדות שלהם לישראל מאז השביעי. אז מה כן אפשר לעשות? דבר ראשון, להכיר בבעיה. כי השבר רק הולך ומעמיק. דבר שני, למפות ולהבין את העמדות והמניעים של אותם צעירים. דבר שלישי, ליזום ולקדם שת״פים של ישראלים ואמריקאים מאותם תחומים שיעבדו יחד במטרה לשנות תפיסות לגבי ישראל. דבר רביעי והאחרון, זה לעודד קול ליברלי פרו-דמוקרטי ציוני כנכס לאומי שלא מטייח אלא פועל במורכבות הקיומית שלנו כישראלים ושהמסרים שלו יהדהדו בקרב צעירים אלו. כדי להתחיל את השינוי