למרות שהמדינה מחזיקה במניית זהב באל על, בזמן מלחמת חרבות ברזל, אל על לא הפעילה טיסות בשבתות ומטוסיה לא גויסו. למה? ואיך זה קשור למחירי כרטיסי הטיסה שכולנו משלמים? עו"ד נרי ירקוני, אל"מ במיל. ומנהל רשות התעופה לשעבר, מסביר.

בניגוד לרושם שהתקבע בציבור, אל על אינה החברה הלאומית של ישראל. וזאת למרות דגל ישראל שמצויר על זנב מטוסיה, שיש לו אולי משמעות רגשית. היא חברה שהופרטה ב-2005 ונמצאת בשליטת איש עסקים חרדי אמריקאי-ישראלי. היא לא שונה משום חברה ישראלית אחרת שנסחרת בבורסה. ולמרות שאין כל מניעה שתטוס בשבתות וחגים, בחרה אל על לאחר הפרטתה שלא לפעול פורמלית בשבתות. אך מטוסיה המשיכו לטוס, לפעול בשבתות עד שנת 2020 בתחפושות שונות, מה שקרוי ישראבלוף. בנימוקי הבקשות לסיוע ממשלתי טענה תמיד אל על שבשעת מלחמה היא היחידה שתטוס. רק ב-2021 ניתן לה סיוע בגובה של 210 מיליון ש״ח לעשר שנים. להבטחת פעילותה במלחמה הונפקה למדינה מניית זהב, אשר מאפשרת לה לעשות שימוש אפקטיבי בנכסים חיוניים בשעת חירום או לצורכי ביטחון, כולל בשבתות. גם ״חוק הגיוס״ חל על מטוסיה. שתי הסמכויות האלה באחריות שרת התחבורה. לאחר שהחברות הזרות הפסיקו לטוס בשבעה באוקטובר, והיה קיים צורך דחוף להטסת נוסעים ומטענים, פנתה רגב לחברות התעופה הישראליות: ״אבקשכם להפעיל את חברות התעופה במהלך כל ימות השבוע, כולל ביום שבת.״ היא גם הוציאה הודעה לתקשורת, בה הבהירה שאם אל על לא תפעיל את טיסותיה כנדרש, היא תממש את מניית זהב. אבל אל על לא טסה בשבת, ומטוסיה גם לא גויסו. מה קרה כאן? הסיבה הפורמלית הייתה מטעמו של רב החברה. אם המטוסים אינם מלאים ב-100 אחוז, סימן שאין באמת מצב חירום בטיסות. מדובר כמובן בתירוץ להדיוטות. המטוסים היו בתפוסה של 85-95 אחוז, שנחשבת מטוס מלא. בנוסף, היה גם צורך להטיס מטענים בבטן המטוס. חשוב להדגיש שרווח מטיסות אינו בא בהכרח מקיבולת, אלא בשילוב עם המחיר. ככל שהמחיר עולה, הקיבולת יורדת. ולכן, אם המטוסים לא היו מפוצצים ב-100 אחוז, למרות שאל על הייתה כמעט היחידה שפעלה בנתב״ג, והיחידה שטסה לארצות הברית, ועוד בלי שבתות, סימן הוא שהמחירים היו בשמיים. רגב חששה כנראה לקבל כל החלטה שעלולה הייתה לפגוע בעובדי אל על, ולא מטעמי סוציאליזם. מעמדה במרכז הליכוד קשור לעובדים אלה, שחלק גדול מהם התפקד לליכוד. כמצוות יושב ראש הוועד אני מצטט: ״ככל שיתפקדו יותר עובדים או בני משפחותיהם, כך נוכל לחזק את כוח העבודה הארגוני שלנו.״ רק לאחרונה חזינו למשל בחבר הכנסת רביבו, שהתנגד להטלת מס על סיגריות בדיוטי פרי, והסביר, ״אותי לא מעניין הדיוטי פרי, אלא רשות שדות התעופה... על כל עובדיה, שהם קהל בוחרי״, מה שנקרא, מהמקפצה. נתוני נובמבר 23, זמן מלחמה, נותנים אינדיקציה טובה למצב הדברים. נתח השוק של אל על בנתב״ג עלה פי ארבע, למרות שכמות הנוסעים שלה ירדה בכ-15 אחוז. במטענים עלה נתח השוק של אל על פי שלושה. וכל זה, כזכור, בלי שבתות. מה שקרוי מונופול על מלא מלא. חלומו של כל עסק. מחזור קטן, מחירים גבוהים, רווח גבוה. אין פלא איפוא ששלושת החודשים הראשונים של המלחמה הביאו לעלייה ברווחי אל על כמעט פי ארבעה. לסיכום, אל על אינה החברה הלאומית של ישראל. מדובר בגוף עסקי שזכותו להרוויח. עם זאת, כשהרווחים באים על חשבון מדינת ישראל ואזרחיה, על חשבוננו. ובמיוחד במלחמה, הדבר מחייב התערבות ממשלתית, מה שלא קרה. ומי שמשלם את מחיר המונופול של אל על במלחמה זה אנחנו, במחירי הכרטיסים שהם בשמיים. ושום יחסי ציבור, לא של רגב ולא של אל על, ישנו את העובדות.