בשנת 2023 הוגשו 300 אלף בקשות לקבלת נשק פרטי, מספר בקשות זהה במצטבר ל20 השנים שלפני(!).בנוסף, חלו הקלות מרחיקות לכת בקבלת הנשקים. עו"ד קרן הורוביץ, מנכ"לית מרכז רקמן לקידום מעמד האישה, על הסכנות בעליה בכמות הנשקים ברחוב הישראלי ובהקלות שניתנו בחלוקתם.טקסט הסרטון המלא:במדינת ישראל אין זכות להחזיק כלי ירייה, אלא נהפוך הוא. הכלל הוא איסור על החזקת נשק, ואילו ההיתר, הוא החריג. ביום ה-15.10.23, אושרו בוועדה לביטחון לאומי תקנות שמרחיבות באופן דרמטי את מעגל הזכאים לרישיון לשאת נשק. הרחבת התבחינים לזכאות לרישיון, יחד עם אובדן תחושת הביטחון האישי מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל, הובילו לעלייה דרמטית של כמות הבקשות לרישיון נשק פרטי. בשנת 2023 הוגשו למעלה מ-300 אלף בקשות לרישיון נשק פרטי, מספר שמגלם את כמות הבקשות שהוגשו במצטבר במשך 20 השנים האחרונות. מבלי להיכנס לשאלה כבדת המשקל אם היה צריך להרחיב את התבחינים לקבלת רישיון נשק, חשוב להבין את ההשלכות של האופן שבו מבוצע כרגע תהליך אישור הבקשות לרישיון. כרגע התהליך כולל רק בדיקות מול נתוני המשטרה ונתוני משרד הבריאות על אשפוזים נפשיים. רק בחלק מהמקרים מתקיים ראיון ומדובר בראיון טלפוני בלבד. איפה הבעיה? נתוני המשטרה אינם כוללים באופן מלא כל מי שנאסר עליו להחזיק נשק בצו הגנה שהוצא נגדו בגין אלימות במשפחה, בגלל ממשק לקוי בין המערכות. משרד הרווחה אינו מעורב בהליך מתן הרישיון. בקשות אינן מעוברות לבחינת המשרד, למרות שלמשרד יש ידע ייחודי ביחס למשפחות המטופלות על ידי גורמי רווחה בגין אלימות במשפחה, וכן ביחס למי שסובלים מהתמכרויות. כך גם המוסד לביטוח לאומי המחזיק במידע על נכי נפש אינו מעורב. שני דוחות שנכתבו בעשור האחרון, דוח מבקר המדינה ודוח ועדת רונן, הצביעו על כך שמדובר בהתנהלות לקויה, אך דבר לא השתנה. ברור שבהתנהלות הקיימת נשק יכול להגיע לידיים לא מתאימות. בדיונים שנערכו בוועדות הכנסת השונות, מאז שינוי התבחינים, עולה תמונה ברורה כי השינוי בהליך הרישוי רחוק מלהגיע, ורשימת התירוצים ארוכה. אין תקציב לבדיקות מסוכנות, אין ממשק מחשב מספק בין המשרדים, אין אפשרות לעשות ראיונות פרונטליים במספרים כל כך גדולים, אז לא עושים בכלל. אי אפשר לתייג את כל מי שמטופל ברווחה כלא ראוי לשאת נשק, ועוד ועוד. אפשר וצריך לסרב לבקשות לרישיון, כאשר קיימות אינדיקציות אצל רשויות המדינה, ביחס להיבטים בעייתיים אצל המבקש. חובתם של משרדי הממשלה לדאוג לביטחון הציבור, כוללת בתוכה גם את החובה לוודא שרישיונות לנשק, לא מגיעים למי שקיים כלפיו סיכוי גבוה יותר שיעשה שימוש לא ראוי בנשק. גם אם הסיכוי הזה לא מעוגן בבדיקת מסוכנות מלאה וארוכה. שלא יהיה ספק, עשורים של מחקר שנעשה בארצות הברית, הראו שהעלייה בהחזקת נשק מובילה לעלייה באלימות ומוות. כך גם עלול לקרות בישראל, וככל שרישיונות לנשק ימשיכו להיות מוענקים ללא סינון מספק, נגיע לשם מהר יותר.