בין ה"עוף לי מהעיניים" של יולי אדלשטיין ל"למי רע פה?" של גולדקנופף הפוליטיקאים שלנו לא מקשיבים לציבור ועוד לא אמרנו מילה על הצעקות של טלי גוטליב. ד"ר אסנת בוסקילה-ים, ד"ר במנהל עסקים, על הקשר בין מנהיגות והקשבה ומי מרוויח מחוסר הקשבה? (רמז - ביבי) מנהיגים פופוליסטים בכל העולם עושים דה-לגיטימציה לקולות אחרים ויוצרים הבחנה בין ׳הם׳ לבין ׳אנחנו׳. הגישה הדומיננטית בתקשורת גורסת שהדובר מרכזי, הכל תלוי בו. המקשיב, נתפס כפסיבי, שקוף או דובר בהמתנה. גישה מנוגדת מדגישה את תפקיד המקשיב והוא נתפס כאקטיבי. הגישה המאוזנת מתמקדת במערכת היחסים לפיה גם הדובר וגם המקשיב חשובים, כיוון שהם יחד יוצרים משמעות באמצעות השפעה הדדית. העולם שלנו הוא עולם של דוברים, של משפיעני רשת ושל מובילי דעת קהל. זוהי תרבות של סטוריטלינג ופחות תרבות של הקשבה. הקשבה היא תהליך קוגניטיבי ואקטיבי של הבנה, פירוש ותגובה למסר. הקשבה גם קשורה ליכולת אמפתית שמתבטאת בהבנת העולם הפנימי הרגשי של האחר. הקשבה אמפתית דומה לשירה. צריך לקרוא את המילים, אבל גם להבין את מה שמעבר למילים. הקשבה גורמת לדוברים להיות רהוטים ומעניינים יותר. היא מרפאת את הנפש, תורמת לאיכות החיים ומעלה יצירתיות ומשפרת את העברת הידע. אם כן, מדוע אנחנו חוששים מהקשבה? לפעמים אנחנו מפחדים שאם נקשיב באמת, דעתנו תשתנה. ולפעמים אנחנו לא מקשיבים כי אנחנו אוהבים לדבר. אנחנו מתאהבים בדעות שלנו ורוצים שקודם יבינו אותנו. גם כאשר אנחנו מקשיבים, אנו עושים זאת תוך דריכות לענות ולא תמיד כדי להבין את האחר. זהו אינו דיאלוג. דיאלוג הוא דואט ולא שני סולויים. בואו נדבר על הקשבה ופוליטיקה תחת משטר דמוקרטי. המשטר הדמוקרטי אמור להיות קרקע לפלורליזם, שיח אידיאולוגי וריבוי דעות. כלומר, פוליטיקה של הקשבה. מנהיגים פופוליסטים בכל העולם עושים דה-לגיטימציה לקולות אחרים ויוצרים הבחנה בין ׳הם׳ לבין ׳אנחנו׳. כאשר ׳הם׳ זה האויב, שאין לו זכות קיום. תופעה מסוכנת ובעייתית. ומאז כניסת הרשתות החברתיות, התופעה החריפה, כיוון שניתן לכתוב הכל בלי להקשיב או לראות את הצד השני ובלי לשלם מחיר על אמירות. מי מרוויח מסביבה של חוסר הקשבה? המחקר מראה שהקשבה ממתנת עמדות, ולכן סביבה שיש בחוסר הקשבה מועילה לכאלה המעוניינים בהקצנה ובהחרפה של העמדות. מה הקשר בין הקשבה למנהיגות? המחקר מראה שמנהלים בעלי כוח רב יותר יקשיבו פחות ויהיו פחות פתוחים לעצות ולמידע חיצוני. כלומר ככל שהמנהיגים שלנו מתקדמים בסולם ההיררכיה וצוברים יותר כוח, כך הם מקשיבים פחות. נוסף לכך, מנהיג מקשיב, עלול לאבד את המעמד החברתי שמבוסס על כוח, על דומיננטיות ושתלטנות. איך נטמיע בחברה שלנו תרבות של הקשבה? הראשונים לעשות זאת הם המנהיגים. עליהם להוות דוגמה אישית להקשבה ולהיות מודעים להשפעתם הרבה על תרבות השיח. אבל גם לנו יש אחריות להפחית את השיח המתלהם והמסית שדוגל בהתנגדות ובתקיפת העמדה של האחר, ולעבור לשיח דיאלוגי שבו אנשים באמת מקשיבים זה לזה, יכולים לעמוד על דעתם, אבל גם לא לפחד לשנות אותה.