פרופ' נדב דוידוביץ', יו"ר פורום בריאות הציבור, על הפער בין תפקודה של מערכת הבריאות מאז השבעה באוקטובר לבין התקציב שהמדינה מקצה לה.האם מדינת ישראל ערוכה לאתגר הלאומי של מערכת הבריאות? מאז השבת השחורה של ה-7 באוקטובר, מערכת הבריאות שוב הוכיחה את עמידותה ועוז רוחה. המערכת עמדה בפני מצבים בלתי אפשריים. מאות רבות של פצועים המפונים ביום אחד לסורוקה וברזילי, אלפי פצועים הזקוקים לשיקום פיזי ונפשי, וכמובן, האתגר העצום של התמודדות עם טראומה קולקטיבית. הכניסה למשבר האדיר הזה מתרחשת אחרי משבר הקורונה, שעדיין לא החלמנו ממנו סופית ברמה אישית והקולקטיבית. גם כאן היו למערכת הבריאות הישגים מרשימים לצד אתגרים. אך מה שברור אחרי הקורונה, ברור גם היום. מחיאות כפיים לצוותים רפואיים לא יספיקו. כמו בסיפור על הסוס המצטיין שבעליו מוריד את כמות המספוא וממשיך להתפעל שהסוס ממשיך לתפקד עד שהוא בסוף מת. מערכת הבריאות היא עדיין מערכת מעולה, בעיקר בגלל האנשים שבה, אותם אנשים שיצאו בהמוניהם במחאה בשנה שעברה ומצד שני, בזמן אמת התייצבו בכל החזיתות באופן כה מרשים. האם מדינת ישראל ערוכה לאתגר הלאומי של מערכת הבריאות? אחרי עלייה קצרה בהוצאה הציבורית לבריאות, חזרנו מה״נורמלי החדש״ למין ״נורמלי ישן״, של קיצוץ תקציבים, תחושה שהמערכת שוב צריכה לחזר על הפתחים כעני העומד בפתח, כאילו דבר לא קרה. ההוצאה הלאומית לבריאות עדיין בפיגור משמעותי אחרי מדינות עם תוצר לנפש דומה לזה של ישראל. תהליכי הפרטה שונים שמעמיקים ומשנים את אופי בית החולים וקופות החולים, פערים בבריאות הבאים לידי ביטוי בממדים רבים, החל מתוצאי בריאות, כגון תוחלת חיים ותמותת תינוקות, תחלואה ותמותה, במשתנים חברתיים כלכליים המשפיעים על הבריאות, כגון חינוך, דיור, תעסוקה או סביבה, אבל גם בהתנהגות בריאותית, כגון עישון, פעילות גופנית, והן בנגישות לשירותי בריאות בין המרכז לפריפריה החברתית והגיאוגרפית. אך מצד שני יש גם את חצי הכוס המלאה. לפני יותר מעשור הדיבור על אי-שוויון בבריאות ועל כך שזאת לא גזרת גורל, לא היה במרכז הבמה. אך השינוי משמעותי יותר. כיום כולם מבינים כי לא רק צריך לדבר על אי-שוויון בנגישות לשירותי בריאות, אלא גם על תהליכי העומק האחראים לחוסר השוויון, ובעיקר על בריאות שהיא הרבה מעבר לרפואה, בריאות המבוססת על משתנים חברתיים כלכליים המשפיעים על חיי כולנו. במחאות החברתיות השונות בעשור וחצי האחרונים, התארגנו קבוצות וקואליציות שונות אשר התאפיינו בשבירה של מחיצות בין תחומים. ההבנה שתהליכים חברתיים כלכליים דומים קורים בתחומים של בריאות, חינוך, דיור, סביבה, תעסוקה ועוד, תהליכים של חדירה עמוקה של חשיבה נאו-ליברלית, בהן המדינה נסוגה מתחומים רבים בשם יעילות ואמונה שכוחות השוק יפתרו את כל בעיותינו, עלינו להילחם יחד בתופעות אלו ולהצביע עליהן. הבנה הזאת, אשר מגיעה גם ממקום עמוק של חשיבה מחודשת של סולידריות, על מקומה של המדינה והחברה האזרחית, על שבירת חומות בין תחומי מאבק וידע שונים, זו החשיבה שצריכה לעמוד מול עינינו. לא מספיק לדבר רק על שירותי רפואה. עלינו להתייחס לבריאות במובן הרחב של רווחה ותנאי החיים עצמם. תובנה זו מחלחלת עמוק והגיעה גם אל משרד הבריאות. העובדה שבכל שנה מתפרסם דו״ח אי-שוויון בבריאות וכי הוא עוסק לא רק בשירותי רפואה, אלא גם בקשר שבין עוני ובריאות, קשורה לאותם תהליכי עומק שהמחאה החברתית העלתה על פני השטח. דרכי הפעולה כיום הרבה יותר ברורים, ועיקר האתגר לראות כיצד מבצעים אותם וכיצד משנים את סדרי העדיפות, כך שבריאות והתמודדות הם פערים, הם בקדמת הבמה. רק בסולידריות ננצח.