שלמה קרעי ובן גביר מקדמים חוק שיעביר לידיהם את הסמכות לסגור כלי תקשורת ישראלים. הילה טוב, מנכ"לית ועורכת ראשית לשעבר של הטלוויזיה החברתית, על עיתונות חופשית ולמה היא תנאי הכרחי בדמוקרטיה.טקסט הסרטון המלא:עיתונות חופשית היא תנאי הכרחי בשרשרת המזון הדמוקרטית. נגסת בעצמאות של העיתונות הלכה הדמוקרטיה. שר התקשורת שלמה קרעי מהליכוד והשר בן גביר מקדמים חוק שיעביר לידיהם את הסמכות לסגור ערוצי תקשורת ישראלים, אם השניים התרשמו שידיעות שהכלי מפרסם עלולות לגרום לפגיעה בשלום הציבור או ביטחון המדינה, לערער את הסדר הציבורי, או שהפצת הידיעות עלולה להיות בסיס לתעמולה או לדוברות של האויב. במקור דרש קרעי את הסמכות לאסור עיתונאים להרחיק אותם מביתם ולהחרים את רכוש השידור והפלאפון הפרטי שלהם. הכל באשמת ניסיון לפגוע ב״מורל הלאומי״. אלא שהטיוטה למרבה האירוניה נחשפה בתקשורת וקרעי נאלץ לרכך חלק מהדרישות. התבטאויותיו הקודמות של קרעי ביחס לחופש הביטוי של התקשורת מעוררות דריכות וחשש. מצד שני, שני השרים הם סוכנים של עמדה מוסרית, משטרית וערכית ומבטאים כמיהה של עוד אנשים. לכן חשוב לבחון את הצעד הקיצוני שהם מתכננים מבעד לשקיפות ומאחורי מסך הבערות וההוגנות. תמרור אדום ראשון נדלק מול המושג ״מורל לאומי״, או בגרסה המרוככת ״סדר ציבורי״. השימוש בהגדרות נזילות מעורר חשד שאולי הם מעורפלות במתכוון, כדי שאפשר יהיה בשמן לתרץ ניסיונות של השתקה פוליטית מצד הממשלה. תמרור אדום נוסף הוא רשימת המדינות שהשתמשו באחרונה בטיעוני החוק וסגרו כלי תקשורת. סין, צפון קוריאה, רוסיה, טורקיה, הונגריה ואיראן. קשה שלא להשליך מאופיין הדמוקרטי של המדינות שברשימה על הסכנה שכרוכה בקידום החוק. עיתונות חופשית היא תנאי הכרחי בשרשרת המזון הדמוקרטית. נגסת בעצמאות של העיתונות הלכה הדמוקרטיה, עד כדי ייקח זה קריטי. אני מאמינה לקרעי שהוא בטוח בדרכו ובדרך שולחיו. אבל גם ממשלות שנבחרות ברוב מוחץ ובטוחות בצדקת דרכן הן לא בהכרח צודקות. הרוב לא בהכרח צודק ורצונותיו לא בהכרח דמוקרטיים. לריבוי הקולות והספקות יש תפקיד קריטי בדמוקרטיה. ההחזקה המשותפת של מרחב הרעיונות והדעות וזכות הציבור לדעת שומר עלינו מפני כרסום בזכויות אדם ובמרחב החופשי. זוכרות את פרשת קו 300 של שב״כ? ללא העבודה העיתונאית המשובחת של עיתון חדשות, אותם גורמים בשב״כ היו ממשיכים להסתיר מידע על פשעים שביצעו בשם ביטחון המדינה. לא טובת הממשלה אמורה להיות בפני העיתונאית, כי אם טובת החברה. מה שקרעי ובן גביר מבקשים מאיתנו זה לסמוך עליהם בעיניים עצומות. להאמין שהממשלה כל הזמן צודקת ועניינית, ושהחברים בה לא יכולים להתפתות לשוחד או לשחיתות, או סתם לטפח קונספט שגוי. אבל מלחמת שבעה באוקטובר היא לא העיתוי הכי מתאים לדרישה שכזו. להפך, בשעת החירום הכי קיצונית ומאיימת שאי פעם הייתה פה, איום על כלי תקשורת עלול להתפרש כניסיון השתקה של הביקורת על אחריות הממשלה וכצעד של דיכוי. השתקה היא אקט של מלחמה. דיכוי הוא כלי שליטה של מנהיגים במדינות בלתי יציבות ולא דמוקרטיות. אילו שר התקשורת היה מבין את תפקידו ההיסטורי ברגע הנורא הזה, הוא היה דואג להגן בגופו על קודש הקודשים שלנו, על חופש הדיבור, על חופש הביטוי ועל זכות הציבור לדעת.