אתמול הכריז הנשיא ביידן על הקמת נמל בעזה.

איך הצליח נתניהו להפוך את ישראל מנכס מדיני לנטל מדיני עבור ארה"ב? אלון פנקס, לשעבר הקונסול הכללי של ישראל בניו יורק, מסביר.הזמנתו של גנץ לארצות הבריתלא נולדה רק משום שהממשל האמריקאיחפץ ביקרו, אלא בעיקר כדי לזעזע,לפגוע, בכוונת מכווןבמעמדו של מר נתניהו.מבחינת ארצות הבריתישראל היא בעלת ברית כברלמעלה מ-50 שניםאבל להבדיל ממדינת ישראל,בנימין נתניהו כבר איננו נתפסכבעל ברית של ארצות הברית.נתניהו ככל הנראה גם איננורואה את עצמו ככזה,ובוודאי שאיננו נוהג ככזה,וכיום אף לא נתפס ככזה בוושינגטון.זה ההקשר הישיר של הזמנת השרבני גנץ לוושינגטון. הפגישות שנקבעו לגנץ עם סגניתהנשיא קמלה האריס, עם שר החוץ,מזכיר המדינה, אנתוני בלינקן,ועם היועץ לביטחון לאומי ג'ייק סאליבן,כמו גם ביקורו בקונגרס,אינן פגישות של שר,בכיר ככל שיהיה,גם לא של יושב ראש האופוזיציה,והאמריקאים הרי יודעים שגנץ באופןרשמי איננו יושב ראש האופוזיציה.הן מתאימות לראש ממשלה,זה ביקור של ראש ממשלה,או לפחות מי שאמריקאים חושבים שישלו סיכוי רב להפוך לראש ממשלה,או את מי שהם היו לכל הפחותרוצים לראות בתפקיד.הזמנתו של גנץ לארצות הבריתלא נולדה רק כי הממשל האמריקאי חפץ ביקרואלא בעיקר כדי לפגוע,בכוונת מכוון, במעמדו של נתניהו.הממשל היה שמח אולי שגנץ יאמץאת המתווה של הנשיא ביידן,אבל אין להם אשליות שזה לא יעשה,גם לא בהקשר של נתניהו.מי שבמשך שנים השלה את עצמו,שהוא זה שיודע לטפל ביחסיםעם ארצות הבריתבפועל הוא לא ביקר בארצות הבריתמאז שהוא הקים את ממשלתו הנוכחית,בפועל הוא הצליח להסתכסךעם ארבעה נשיאים.לאחר 150 ימי מלחמה ברצועת עזה,ולמעשה למן ראשית כהונתוהנוכחית של נתניהו,נשאלת שאלה לא נעימה אך מתבקשת,כיצד במשך 15 שנים הצליח איש אחד,בנימין נתניהו,להפוך את ישראל מבעלת ברית שלארצות הברית לנטל מדיני ולקשרשצריך לתחזק כאל משבר מתמשך.המסקנה האמריקאית היא שלא רקשנתניהו איננו בעל ברית,איננו שותף ואיננו נוהג ככזה,אלא שבפועל הוא מחבל באינטרסים אמריקאים,ופוגע בתוכניות של ממשל ביידןלעזה ואפילו לארכיטקטורה הביטחונית- מדיניתשהממשל שמנסה לגבש.מבחינת הממשל,נתניהו פועל במכוון נגדאינטרסים אמריקאים,ובידיעה שהוא פוגע בהם,תוך הפגנה בוטה ויהירה של חוסרהכרת תודה על הסיוע מאזהשבעה באוקטובר.מאז ראשית המלחמה ישנן כשש נקודותהנתונות במחלוקת מהותית ביןישראל לארצות הברית.ארצות הברית ביקשה לנסח ולהגדירמטרות מדיניות שמהן תיגזר המלחמהישראל התעלמה.ודיברה רק על ״מיטוט החמאס״,״השמדת החמאס״, ״ניצחון מוחלט״,דברים שארצות הברית מקבלת,רק לא ידעה בדיוק איך ישראלמתעתדת לבצע אותם.ארצות הברית ביקשה איפוק ומידתיותבתגובה הצבאית כדי לא לפגוע באזרחיםישראל התעלמה.ארצות הברית ביקשה לשקול מחדש,לחשב את הסיכונים והתועלת שבפלישהרחבה לרצועת עזה שמשמעה השארותברצועת עזה, ישראל התעלמה..ארצות הברית ביקשה הפוגות הומניטריותישראל התעלמה.ארצות הברית הציגה תוכניתל״יום שאחרי״ ברצועת עזה,למלא את הריק השלטוניישראל התעלמה והוסיפה סירוב גורףבכלל לדון בסוגיה עם ארצות הברית.הנשיא ביידן הציג מתווה לעתיד עזהולמשא ומתן עם הפלסטינים כמו גםנורמליזציה עם סעודיה וקטר במסגרתהגנה אזורית אפשרית במזרח התיכון.ישראל טרחה לענות רק אחרי חודשבמסמך של עמוד אחד שבעצם בפועלאומר שהיא מתעתדת להנציחאת הסטטוס קוו.סדרת התגובות הזו והסגנון הלעומתיוהמתריס של ראש הממשלה נתניהושכנעו את הממשל האמריקאי כי עליולנסות דרך פוליטית אחרת.הם אינם יודעים אילו התפתחויותודינמיקה פוליטית תנבע מביקורו של גנץ.אולי כלום, אולי בחירות.אבל את הדפוס שהתקבע מאז השבעה באוקטוברהיה צריך לשבור.וכעת הוא אכן נשבר.